החלטה בתיק בר"ע 14388-12-12

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (בל 27928-03-12; השופטת אורית יעקבס), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם הוועדה) מיום 25.1.12.

2.         המבקש נפגע בתאונת עבודה ביד שמאל ביום 6.5.07. ההליכים מול הועדות הרפואיות נמשכו ובעניינו ניתנו מספר פסקי דין כאשר בכל אחת מהוועדות נקבעה לו 0% נכות יציבה. נציין להלן את השתלשלות העניינים האחרונה בעניינו.

            ועדה רפואית לעררים מיום 7.2.10 (שהתכנסה בעקבות פסק דין) קבעה כי אין למבקש נכות בתחום הנוירולוגי, הפסיכיאטרי והאורטופדי.  

            בפסק דין מיום 29.6.10 (ב"ל 1609-10, השופט חיים ארמון) נקבע כי עניינו של המבקש יועבר לועדה בהרכב שונה שתכלול אורטופד, נוירולוג ופסיכיאטר ותדון מחדש בערר.

            ועדה מיום 25.8.10 קבעה כי אין נכות בתחום הנפשי ומבחינה אורטופדית לא נותרה נכות תפקודית המתבטאת באחוזים.

            בפסק דין מיום 14.12.10 (ב"ל 2259-11-10, הרשם מוסטפא קאסם) נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה על מנת שתתייחס לחמישה מסמכים רפואיים ספציפיים ולטענות המבקש בדבר כאבים. כמו כן נקבע כי למבקש תינתן הזדמנות להציג בפני הועדה אישור מהרופא המטפל בדבר תרופות שהוא מקבל.

            ועדה מיום 23.3.11 הותירה את החלטתה הקודמת על כנה.

            בפסק דין מיום 12.12.11 (ב"ל 33755-05-11, הרשם מירון שוורץ) נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לועדה באותו הרכב על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 14.12.10 בכל הנוגע לשאלת הכאב.

            הוועדה התכנסה ביום 25.1.12 והותירה את החלטתה הקודמת על כנה. ערעורו של המבקש על ההחלטה נדחה בפסק דינו של בית הדין האזורי, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני. 

3.         לטענת ב"כ המבקש, הוועדה לא מלאה אחר הוראות פסק הדין מיום 12.12.11 מאחר שהיא לא התייחסה למסמכים המעידים על מוגבלות ניכרת של המבקש ופגיעה משמעותית בתפקוד שנגרמה לו בשל הכאבים בידו, כאבים שהולכים וגוברים בעת ביצוע פעולות קלות ביותר. לטענתו, התייחסותה של הועדה מיום 23.3.11 למסמכים הרפואיים אינה רלוונטית להליך הנוכחי.

4.         לאחר שעיינתי בבקשה ובכל חומר התיק שבפניי ובחנתי את טענות ב"כ המבקש לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי וליתן רשות ערעור עליו. לא שוכנעתי מטענותיו של ב"כ המבקש כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה אשר יש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

5.         עיון בהחלטת הוועדה מלמד כי היא רשמה בפניה את תלונותיו של המבקש, ציינה את ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה ביום 25.8.10 בה לא מצאה כל הגבלה תפקודית, והפנתה לממצאי בדיקת מיפוי עצם ו-M.R.I.. הוועדה הבהירה כי בבדיקתה היא לא מצאה מגבלה תפקודית משמעותית והסבל שהמבקש מבטא לא בא לידי ביטוי בבדיקה. לכן נימקה הוועדה שהכאב של המבקש הוא תחושה סובייקטיבית בלבד שאין לה ביטוי אובייקטיבי בבדיקות מיפוי העצם וה-M.R.I., ובנסיבות אלה אין הצדקה לקבוע נכות.

            מקובלת עליי קביעתו של בית הדין האזורי שבכך מלאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין מיום 12.12.11, אשר כאמור הורה לה לפעול על פי הוראות פסק הדין מיום 14.12.10 בכל הנוגע לשאלת הכאב. ויודגש, מהוראות פסק הדין לא עולה כי על הוועדה להתייחס למסמכים רפואיים כלשהם, וגם בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי ביום 12.12.11 מסר ב"כ המבקש כי הוא מצמצם את הערעור לכך ש"על הועדה לדון בתלונות הכאב ממנו סובל המערער, זאת בהתאם לפסק הדין שהוועדה נמנעה מלעשות כן". בנסיבות בהן הוועדה באותו ההרכב כבר התייחסה בהחלטתה מיום 23.3.11 למסמכים אליהם נדרשה להתייחס בפסק הדין מיום 14.12.10, לא נדרש ממנה להתייחס שוב לאותם מסמכים אלא היה עליה להתייחס לטענות המבקש באשר לכאבים, כפי שעשתה.

 6.        סיכומו של דבר - בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.           

ניתנה היום,  כ' טבת תשע"ג (02 ינואר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: